היא חיכתה שנים ארוכות לזכות להיות אמא, ולפני 35 שנה נולדו לה זוג תאומים,
אושר ומיכאל הי"ד
שנרצחו על היותם יהודים בארץ ישראל, והיא נשארה לבדה בעולם….
מי יקרא לי אמא??? היא שואלת…………
והלב שלי שכבר שבור לרסיסים…. מתחנן לבורא עולם:
"תגאל אותנו אבא, בבקשה, תחזיר לה אותם, תחזיר את כולם…. אנא….. גאולת עולם!!!"
***
זה הציור הראשון שציירתי בתחושות מעורבות ועצב תהומי,
ימים של מלחמה וצער, ימים של חורבן וגלות,
רשימת הנופלים הארוכה, הפנים היפות של צעירים לנצח…
כאב בלתי נתפס של כ"כ המון משפחות…

הרכבתי את הציור מכמה תמונות, אלה חלק מהם,

לקח לי זמן להבדיל ביניהם, עד שבת משפחה נחלצה לעזרתי: לאושר יש צלקת בשפם.
בחרתי להוסיף להם תפילין על הראש, הסמל שלנו כיהודים, בגאווה מול כל הקמים עלינו לכלותינו,
סטודיו רעותה התנדבה ליצור לי את הטיפוגרפיה של המילים "שמע ישראל"
ושרוליק לפקוביץ אישר לי להשתמש בכינור מרטיט הלבבות שניגן,
עבור הסרטון הקצר עם טעימה מהתהליך הארוך…
https://youtu.be/brJRek_dYhE

בתפילה לימים של שקט ונחמה
"ומחה ה' דמעה מעל כל פנים"

גילגולו של ציור חלק 2:

כעבור כמה ימים מהאזכרה, קיבלתי שיחת טלפון מאישה שהכירה באופן אישי את מיכאל הי"ד
היא מספרת שהיא ראתה אותי מעניקה את הציור באזכרה,
הרעיפה עליי שבחים מרגשים כמה הציור ריגש וניחם, ונתן כח לאמא היקרה.
בשבת כשהיא הייתה אצלה הם הרגישו שמיכאל ואושר הי"ד ממש איתם בבית…
ריגש אותי מאד ונתן לי כח.
ואז היא משתפת אותי במשהו לא רגיל,
היא מספרת לי שיש לה מכרה משותפת שגם קרובה מאד למיכאל,
היא הייתה בחגים ב770 בברוקלין אצל הרבי מילובביץ'
וכשהיא שמעה שהם נרצחו היא שאלה באיגרות קודש:
"מה לעשות לעילוי נשמתם של התאומים?"
והתשובה מהרבי הייתה: "לחזק במצוות תפילין"

כשאני נכנסתי עם הציור שלי, שבו מצויירים שניהם עם תפילין על הראש, היא כמעט התעלפה…
רצה מיד לבת שיחתי ושניהן התרגשו ודמעו והרגישו שזה ממש סימן מה'.
ולכן הן אספו תרומות והחליטו להקים 2 דוכני תפילין לעילוי נשמתם.
אחד שיהיה בשוק מחנה יהודה, ואחד בקריית יובל מקום מגורם.
וואו,
אני נותרתי ללא מילים!

חלק 3 וכנראה לא האחרון:

אז הנה ההמשך המדהים, כמה שמיימי ומרגש.

אותה חב"דניקית שהייתה אצל הרבי, והחברה הנוספת הרימו הילוך על הקמת דוכני תפילין לזכות אושר ומיכאל הי"ד.
היו הרבה מניעות, והיה שלב שהיא כמעט נשברה, ואז היא שוב שאלה באגרות קודש ויצא לה תשובה מעורפלת:
הרבני ענה:" זו צדקה ברוחניות ובגשמיות."
אחרי כמה זמן היא קראה בפרשת ויצא מה שהרבי מסביר והכל התחבר לה:
המדהים הוא שהיא קראה למיזם שלה "מבצע תפילין"

לכבוד י"ט כסלו היא פנתה לדוכן שנמצא במקום מאד הומה, וביקשה ממנו לתלות את הציור בדוכן שלו.
ביום חמישי ערכתי לה את הציור לגודל המבוקש,
ופתאום, מקלות בגלגלים, הבן אדם חזר בו מתליית הציור.
יום שישי בבוקר, שבת נכנסת מוקדם, והיא כ"כ רוצה שלכבוד י"ט כסלו יהיה כבר דוכן עם הציור…
ואז היא החליטה שהיא לא מתייאשת,
ביקשה ממני להדפיס ולשלוח לה לשוק מחנה יהודה,
והיא תחפש דוכן שיסכים לשים את הציור שימשוך אנשים להניח.

והיא מצאה את האדם הנכון במקום הנכון:

עשרות אנשים ניגשו להניח, רובם סיפרו שהכירו אותם ושמחו להניח לזכותם…
מרגש מרגש ומדהים!