לילה אחד, אני פותחת את תיבת המייל, וסיפור משפחתי מרגש נשפך לו החוצה…

משפחת נמני היקרה מביתר עילית מספרים לי על סבא שלהם ר' יעקב אלישר כהן זצ"ל

שנפטר לפני 11 שנה והיה צדיק נסתר ותלמיד חכם גדול.

אל המייל צורפה התמונה אותה הם ביקשו שאצייר, והלב שלי כבר התחיל לפעום בהתרגשות על הזכות הגדולה ששוב נופלת בחלקי…

ביקשתי מהמשפחה עוד תמונות של סבא, מכמה זוויות על מנת שאצליח לצייר אותו הכי נכון, מדוייק בצבעים, מחייך וחי..

יצאנו לדרך מרגשת ומנחמת, לפני שהתחלתי לעבוד, ביקשתי מהם לקרוא מעט על הסבא הגדול, להתחבר לאורו ומורשתו, ולהדליק נר לעילוי נשמתו.

אשתף כאן ב-2 סיפורים שאותי חיזקו מאד באופן אישי:

1. שמירת פיו של אבא שלא לדבר ח"ו בגנותו של אדם

מישראל הייתה בצורה מופלאה, מידי יום ביומו לאחר תפילת

שחרית בנץ החמה בביהכ"נ 'שמש צדקה' היה אבא לומד

בחבורה בספר הקדוש 'חפץ חיים' הלכות שמירת הלשון,

ולאחר מכן היו אומרים את התפילה שיסד החפץ חיים על

שמירת הדיבור. לא היה שייך לדבר עם אבא על שום דבר

חוץ מדברי תורה ועניני פרנסתו ככל שלא דבר אבא בגנותו

של שום אחד מישראל, היה מרבה אבא וחוזר ומשבח בכל

פעם ופעם איזה הנהגה טובה, או מידה טובה שהיה רואה בכל

אדם.

2. סעודת שבת במחיצתו של אבא היו מעין עולם הבא, כאשר

אבא היה יושב שעה ויותר לשורר זמירות שבת ושירי שבח

והודאה להשי"ת, תמיד היו אבא ואמא מספרים, שבשנות

צעירותם היו יושבים ושרים כשעתיים בליל שבת, והיו אבא

ואמא אומרים שהרגישו, שמלאכי השרת יורדים לשמוע את

שירתם.

על ציור זה נחה סייעתא דשמייא מיוחדת, לא היו כמעט תיקונים בסוף התהליך.

וב"ה זכיתי להגיע לתוצאה המושלמת:

הציור הודפס לבני המשפחה על זכוכית מחוסמת,

ואני חיכיתי בסבלנות לשמוע איך הגיבה ביתו למראה הציור.

התגובה הייתה כ"כ מרגשת, שאני מביאה אותה ככתבה וכלשונה:

התרגשתי גם אני עם משפחת נמני היקרה,

והתרגשתי במיוחד מהמשפט שגרם לי לצמרמורת:

אנחנו מרגישות משהו ממה שנאמר "תחיית המתים"

הלוואי ובקרוב נרגיש זאת באמת ובחי, בגאולת עולם ברחמים.